טורנירים
עודכן בתאריך · מאת אייל "קסיאס" אשכר · 11 דקות קריאה
אסטרטגיית טורנירים נכונה משתנה לפי שלב הטורניר: בשלב המוקדם משחקים הדוק ובוחרים ידיים חזקות, בשלב האמצעי עוברים לתוקפנות ממוקדת סביב האנטה, בבועה מנצלים את הלחץ על סטאקים קצרים, ואחרי הכניסה לכסף חוזרים למשחק נחוש. הגורם שמכתיב הכול הוא הסטאק האפקטיבי ביחס לבליינדים – לא כמות הצ'יפים המוחלטת.
טורניר רב-שולחני (MTT) שונה ממשחק קאש בשני דברים מהותיים: הבליינדים עולים בקצב קבוע, ואי אפשר לקנות עוד צ'יפים אחרי תקופת הרישום המאוחר. המשמעות היא שהערך היחסי של הסטאק שלכם נשחק כל הזמן, ומי שלא מתאים את המשחק לשלב – נשחק יחד איתו.
מבנה הפרסים מרוכז בצמרת: ברוב הטורנירים רק כ-10%-15% מהשחקנים מקבלים פרס, ונתח משמעותי מקופת הפרסים שמור לשלושת המקומות הראשונים. לכן שרידות לבדה אינה מטרה – המטרה היא להגיע עמוק עם סטאק שמאפשר לשחק, לא רק לשרוד.
נהוג לחלק טורניר לארבעה שלבים: מוקדם, אמצעי, בועה וכסף (ITM). בכל שלב משתנים שלושה משתנים – עומק הסטאקים, נוכחות האנטה ומשקל דמי הכניסה של היריבים – ואיתם משתנה האסטרטגיה הנכונה.
עוד לא בטוחים אם טורנירים או קאש מתאימים לכם? קראו את המדריך המלא: קאש מול טורנירים
בשלב המוקדם התשובה פשוטה: משחק הדוק, עמדות טובות וידיים שמייצרות קופות גדולות כשפוגעים חזק. הסטאקים עמוקים (בדרך כלל 100 בליינדים ומעלה), הבליינדים זולים, ואין שום סיבה להסתכן על קופות קטנות.
היתרון של עומק סטאקים הוא שידיים ספקולטיביות – זוגות נמוכים וקונקטורים מאותה צורה – מקבלות ערך: כשפוגעים בסט או בדראו חזק, אפשר לזכות בסטאק שלם. החיסרון הוא שגם טעות אחת גדולה עולה סטאק שלם, ולכן זוג עליון בלבד הוא כמעט אף פעם לא יד שראוי להפסיד איתה הכול בשלב הזה.
בשלב האמצעי האסטרטגיה מתהפכת: האנטה נכנסת למשחק, הקופה ההתחלתית גדלה, ומי שממשיך לחכות לידיים חזקות בלבד רואה את הסטאק שלו נמס. עם אנטה של בליינד גדול יש בקופה 2.5 בליינדים עוד לפני שמישהו שיחק – גניבה מוצלחת שווה כשני שלישים יותר מאשר בלי אנטה.
דן הרינגטון, בספרו Harrington on Hold'em, הציע את מדד ה-M: הסטאק שלכם חלקי העלות של סיבוב שלם (בליינד קטן + בליינד גדול + אנטה). המדד אומר כמה סיבובים תשרדו בלי לשחק יד – וכל אזור מכתיב סגנון אחר.
| אזור לפי הרינגטון | ערך M | המשמעות המעשית |
|---|---|---|
| ירוק | מעל 20 | חופש מלא: כל הכלים האסטרטגיים זמינים |
| צהוב | 10-20 | פחות ידיים ספקולטיביות, יותר תוקפנות יזומה |
| כתום | 6-10 | מהלך ראשון בקופה חייב להיות משמעותי; אין קולים רופפים |
| אדום | 1-5 | דחיפה או ויתור – אין מהלך ביניים |
| מת | מתחת ל-1 | כל שתי קלפים סבירות – הדחיפה הבאה היא היד |
המסקנה: בשלב האמצעי מסתכלים על ה-M לפני שמסתכלים על הקלפים. שחקן עם M של 8 שמוותר על עמדת כפתור לא מנוצלת מוותר בפועל על חלק מהסטאק שלו.
הבועה – השלב שבו נותרו מעט שחקנים יותר ממספר המקומות בכסף – היא נקודת המנוף הגדולה של הטורניר: מי שיש לו סטאק גדול יכול לתקוף כמעט בלי התנגדות, ומי שקצר נדחק לפינה. זה השלב שבו הפער בין שחקנים ממוצעים לטובים בולט ביותר.
הסיבה מתמטית: לשחקן קצר, הדחת הטורניר על סף הכסף עולה את כל הערך שצבר, ולכן הוא חייב לוותר על ידיים שהיה משחק בכל שלב אחר. סטאק גדול שמזהה זאת מרחיב פתיחות ומעלה את תדירות הגניבות דווקא מול מי שלא יכול להרשות לעצמו להיאבק.
מיד אחרי שהבועה מתפוצצת מתרחש גל של הדחות: כל הסטאקים הקצרים ששרדו בקושי משתחררים ודוחפים. התשובה הנכונה היא לחזור למשחק נחוש – מדרגות השכר הראשונות קטנות, והערך האמיתי מחכה בשולחנות האחרונים.
טעות נפוצה היא 'לטפס מדרגות' – לקפל הכול בתקווה שאחרים יודחו קודם. זה הגיוני רק ממש על סף מדרגת שכר גדולה; לאורך רוב שלב הכסף, מי שמשחק פסיבי פשוט מעביר צ'יפים למי שלא. מי ששואף לשולחן הסופי חייב לצבור, לא לשרוד.
ככל שמתקרבים לשולחן הסופי, שיקולי ICM – הערך הכספי של הצ'יפים ולא ערכם הנומינלי – נהיים דומיננטיים, ומצדיקים מאמר נפרד. העיקרון בקצרה: צ'יפ שאתם מפסידים שווה יותר מצ'יפ שאתם מרוויחים, ולכן קונפרונטציות ענק דורשות יד חזקה יותר מהרגיל.
הסטאק האפקטיבי הוא הקטן מבין הסטאקים המעורבים ביד – זה הסכום המקסימלי שיכול להחליף ידיים. אם לכם 60 בליינדים וליריב 15, אתם משחקים יד של 15 בליינדים, על כל המשתמע מכך: אין אודס משתמעים אמיתיים, ואין מקום לתמרונים ארוכים.
לכן לפני כל החלטה בסבב ההימורים הראשון, בדקו את עומק הסטאק האפקטיבי מול כל יריב רלוונטי, והתאימו את הכלי:
| סטאק אפקטיבי | הכלי המרכזי | מה נכנס לטווח |
|---|---|---|
| 40bb ומעלה | העלאות רגילות, משחק אחרי הפלופ | טווח מלא כולל ידיים ספקולטיביות בעמדה |
| 25-40bb | העלאות קטנות יותר, פחות קולים ספקולטיביים | ידיים שמתחברות חזק; זוגות נמוכים מאבדים ערך בקול |
| 15-25bb | העלאה-דחיפה מחדש (Re-Shove) הופכת לנשק מרכזי | ידיים עם ערך בעימות מלא: זוגות, אייסים, מלכים חזקים |
| 10-15bb | דחיפה ישירה או פתיחה מינימלית עם כוונה להתחייב | טווח דחיפה לפי עמדה – רחב מכפי שמרגיש נכון |
| מתחת ל-10bb | דחיפה או ויתור בלבד | לפי טבלאות דחיפה מקובלות – ראו מאמר סטאק קצר |
כפי שמדגיש מייקל אסבדו ב-Modern Poker Theory, רוב הטעויות הגדולות בטורנירים אינן בלופים אמיצים שנכשלו – אלא משחק בעומק לא נכון: קול עם יד ספקולטיבית בלי עומק שמצדיק אותה, או ויתור על דחיפה רווחית מתוך פחד.
רוב הצ'יפים בטורניר לא עוברים ידיים בגלל מהלכים גאוניים – הם עוברים בגלל טעויות שיטתיות שחוזרות על עצמן. אלה הנפוצות ביותר, לפי סדר הנזק:
דרך מעשית לעבוד על זה: אחרי כל טורניר, סמנו שלוש החלטות שהתלבטתם בהן ובדקו אותן מול מדד ה-M והשלב שבו התרחשו. תוך עשרה טורנירים תזהו את הדפוס האישי שלכם – ולרוב הוא אחד מהחמישה שברשימה.
ולבסוף, זכרו את הפרספקטיבה: טורנירים הם פורמט עתיר שונות. גם משחק מדויק מסיים רוב טורנירים בלי פרס, והיתרון מתבטא לאורך עשרות ומאות טורנירים. מי שמודד את עצמו לפי איכות ההחלטות ולא לפי תוצאת הערב – משתפר מהר יותר וסובל פחות.
בטורניר הבליינדים עולים כל הזמן, אי אפשר לקנות צ'יפים מחדש אחרי הרישום המאוחר, והפרס נקבע לפי מקום הסיום. לכן ערך הצ'יפים משתנה לאורך המשחק והאסטרטגיה חייבת להשתנות לפי שלב – בניגוד לקאש שבו כל צ'יפ שווה את ערכו הנקוב תמיד.
ברוב הטורנירים משולמים פרסים לכ-10%-15% מהנרשמים. מבנה הפרסים מדורג בחדות: המדרגות הראשונות מחזירות בערך את דמי הכניסה, והחלק הגדול של הקופה מרוכז בשולחן הסופי ובשלושת המקומות הראשונים.
מדד מתוך הספר Harrington on Hold'em: מחלקים את הסטאק בעלות סיבוב מלא של בליינדים ואנטה. M מעל 20 מאפשר משחק חופשי, M בין 10 ל-20 דורש תוקפנות יזומה, ומתחת ל-M של 5 נשארת רק ברירת דחיפה או ויתור.
בעיקר מהשלב האמצעי, כשנכנסת האנטה והקופה ההתחלתית גדלה ל-2.5 בליינדים. גניבה מעמדה מאוחרת מול בליינדים הדוקים או סטאקים בינוניים על הבועה היא מהמהלכים הרווחיים ביותר בטורניר, גם עם ידיים בינוניות.
הקטן מבין הסטאקים המעורבים ביד – הסכום המקסימלי שבאמת עומד על הכף. אם לכם 60 בליינדים וליריב 15, אתם משחקים יד של 15 בליינדים, ולכן עומק היריב הוא שקובע אילו ידיים ואילו מהלכים משתלמים.