אסטרטגיה
עודכן בתאריך · מאת אייל "קסיאס" אשכר · 7 דקות קריאה
בקולנוע שחקנים מזהים בלאף לפי משיכת אוזן. בפועל, המידע השימושי ביותר מגיע מתבניות: כמה ידיים היריב משחק, מאיזו עמדה, כמה הוא מעלה וכמה הוא מוותר. טל תבניתי אמין הרבה יותר מטל פיזי, והוא זמין גם באונליין.
הסיווג הפשוט ביותר מבוסס על שני צירים: כמה ידיים השחקן משחק, וכמה הוא תוקפני כשהוא בפנים.
| סוג | כמה ידיים | תוקפנות | איך לשחק מולו |
|---|---|---|---|
| הדוק-פסיבי | מעט | נמוכה | לגנוב קופות; לוותר כשהוא מעלה |
| הדוק-תוקפני | מעט | גבוהה | לכבד את ההעלאות; לבחור מצבים |
| רחב-פסיבי | הרבה | נמוכה | להמר לערך שוב ושוב; לא לבלף |
| רחב-תוקפני | הרבה | גבוהה | לתת לו לבלף; לשלם עם ידיים בינוניות חזקות |
הסיווג הזה שווה יותר מכל טל פיזי, כי הוא מנחה החלטות בכל יד – ולא רק במקרה נדיר שבו שמתם לב לתנועה.
שחקנים רבים מסגירים מידע דרך גודל ההימור בלי לשים לב. מי שממר קטן עם ידיים בינוניות וגדול עם ידיים חזקות – מספר לכם בדיוק מה יש לו.
בשולחן פיזי אפשר לקלוט סימנים, אבל הם רועשים. אותה התנהגות יכולה לנבוע ממתח, מעייפות או מהרגל אישי. לכן הכלל הוא: אף פעם לא להסתמך על טל בודד.
כשמצטרפים לשולחן חדש, אין מידע. הדרך המהירה לבנות אותו היא לשים לב לשלוש שאלות בלבד בכל יד שאתם צופים בה מהצד:
אחרי כעשרים ידיים תהיה לכם סיווג ראשוני לכל יריב. זה לא מדויק, אבל זה טוב בהרבה מלשחק עיוור – וזו בדיוק הנקודה שבה מידע מתחיל להפוך לכסף.
טל הוא רמז שמסגיר מידע על היד של היריב. הוא יכול להיות פיזי – שינוי בהתנהגות – או תבניתי, כלומר דפוס חוזר בהחלטות ובגדלי ההימורים שלו.
לעיתים כן, אבל הם רועשים ולא אמינים בפני עצמם. הכלל המקובל הוא להסתמך עליהם רק כדי להטות החלטה גבולית, ורק אחרי שהסימן חזר על עצמו בכמה מצבים דומים.
דרך תבניות בלבד: תדירות הכניסה לידיים, העמדות שמהן הם פותחים, האם הם ממשיכים בהימור אחרי הפלופ, ואיך הם מגיבים להעלאה. אלה נתונים אמינים יותר מכל טל פיזי.
כעשרים ידיים תצפית מספיקות לסיווג ראשוני לפי שני צירים: כמה ידיים הוא משחק וכמה תוקפנות הוא מפעיל. הסיווג מתחדד ככל שממשיכים לצפות.