אסטרטגיה מתקדמת
עודכן בתאריך · מאת אייל "קסיאס" אשכר · 10 דקות קריאה
בקופה מרובת שחקנים (מולטיוויי) האקוויטי של כל יד יורד עם כל יריב נוסף, כי צריך לנצח את כולם בו-זמנית: זוג אסים שמנצח כ-85% מהמקרים מול יריב אחד יורד לכ-56% מול ארבעה. לכן במולטיוויי מבלפים הרבה פחות, מהמרים לערך רק עם ידיים חזקות באמת, ונותנים משקל גדול יותר לידיים שמסוגלות להגיע לצירופים גבוהים – סטים, סטרייטים ופלאשים.
קופה מרובת שחקנים (מולטיוויי) היא כל קופה שמגיעה לפלופ עם שלושה משתתפים או יותר. רוב תורת הפוקר המודרנית – מהסולברים ועד ספרי האסטרטגיה – מנוסחת לקופות של שניים, ולכן מולטיוויי דורש התאמות מפורשות.
העיקרון שממנו נגזר הכול: היד שלכם צריכה לנצח את כל הידיים שמולה, לא רק אחת. כל שחקן נוסף הוא עוד דרך להפסיד – והמתמטיקה מענישה על כך מיד.
דן הרינגטון עמד על כך עוד ב-Harrington on Hold'em: ידיים שמצוינות ראש-בראש הופכות לבינוניות בקופה של ארבעה, והטעות הנפוצה היא לשחק אותן באותה אגרסיביות.
ולמה זה חשוב במיוחד למשחקים חובבניים? כי שם מולטיוויי הוא ברירת המחדל: בשולחנות ביתיים ובלימיטים נמוכים שחקנים רבים אוהבים לראות פלופים, וקופות של ארבעה וחמישה משתתפים הן שגרה. מי שמביא לשולחנות האלה אסטרטגיה שנבנתה לקופות של שניים – משלם על הפער בכל ערב.
התשובה הקצרה: הרבה. הטבלה מציגה את אחוזי הזכייה המשוערים של ידיים מוכרות מול מספר משתנה של ידיים אקראיות, לפי סימולציות אקוויטי מקובלות:
| יד | מול יריב אחד | מול 2 | מול 3 | מול 4 |
|---|---|---|---|---|
| זוג אסים (AA) | כ-85% | כ-73% | כ-64% | כ-56% |
| זוג מלכים (KK) | כ-82% | כ-69% | כ-58% | כ-49% |
| AK סוטד | כ-67% | כ-50% | כ-41% | כ-35% |
| זוג בינוני (88) | כ-69% | כ-49% | כ-37% | כ-30% |
| קלפים מחוברים סוטד (87s) | כ-58% | כ-40% | כ-32% | כ-27% |
שימו לב לשתי תופעות: ראשית, כולם יורדים – אפילו אסים מאבדים כמעט 30 נקודות אקוויטי בין יריב אחד לארבעה. שנית, הירידה אינה אחידה: ידיים שנשענות על "זוג אחד טוב" צונחות מהר, בעוד ידיים שמסוגלות להגיע לסטרייטים ופלאשים שומרות על ערך יחסי טוב יותר.
המסקנה: במולטיוויי המטרה משתנה מ"היד הטובה ביותר כרגע" ל"היד הטובה ביותר בסוף" – צירופים גבוהים מנצחים קופות גדולות.
כי בלאף מצליח רק אם כולם מקפלים, וההסתברויות מוכפלות זו בזו. אם כל יריב מקפל 60% מהזמן, מול יריב אחד הבלאף עובד 60% – אבל מול שניים רק 36%, ומול שלושה כ-22%.
במקביל, הסף שהבלאף צריך לעבור לא יורד: בלאף בגודל חצי קופה עדיין דורש הצלחה של יותר מ-33.3% כדי להיות רווחי. מול שני יריבים ומעלה, רוב הבלאפים פשוט לא עומדים במשוואה.
זה מתיישב עם ממצאי הסולברים: תדירות הימור ההמשך של התוקפן יורדת בחדות בקופות של שלושה ומעלה, וההימורים שכן מתבצעים נוטים להיות ידיים עם ערך אמיתי או דראווים חזקים – לא אוויר.
הכלל: ערך ההימור נקבע לפי כמה ידיים גרועות מכם מוכנות לשלם. ככל שיש יותר שחקנים, הסבירות שמישהו מחזיק יד חזקה עולה – ולכן רף ההימור לערך עולה יחד איתה.
יתרון אחד בכל זאת יש למולטיוויי: פוט אודס. הכסף הרב בקופה הופך דראווים חזקים לזולים יחסית – 9 אאוטים לפלאש (כ-35% עד הריבר) הם קול מצוין כשמשלמים חמישית מהקופה.
המדריך המלא לפוט אודס ואאוטים – הבסיס לכל קול במולטיוויי
בסבב ההימורים הראשון: העלאות מול כמה משתתפים צריכות להיות גדולות יותר, וטווח הכניסה צריך להטות לידיים שמשחקות טוב מול רבים – זוגות וקלפים סוטד מחוברים – על חשבון ידיים אופסוט גבוהות-בינוניות.
בפלופ: המרו פחות בלי יד, והמרו גדול יותר כשיש לכם ערך אמיתי – היריבים מקבלים פוט אודס טובים, אז אל תיתנו לדראווים כרטיס זול. צ'ק עם ידיים בינוניות הוא ברירת המחדל, לא כישלון.
בטרן ובריבר: הימור גדול של יריב במולטיוויי מייצג כמעט תמיד יד אמיתית – הוא יודע בדיוק כמוכם שקשה לבלף מול רבים. קולים גיבוריים עם זוג אחד הם מהדליפות היקרות של מולטיוויי.
השורה התחתונה: במולטיוויי משחקים ישר יותר, גדול יותר עם ערך, וסבלני יותר בלי ערך. מי שמיישם רק את זה כבר הקדים את רוב השולחן.
המצב: ארבעה שחקנים רואים פלופ של Q♦8♠3♦ אחרי העלאה קטנה. לכם 8♥8♦ – סט אמצעי, היד השנייה בטיבה האפשרית כרגע. איך מנהלים אותה מול שלושה יריבים?
בפלופ: מהמרים, וגדול. הלוח רטוב – דראו לפלאש ביהלועים ודראו לסטרייט אפשריים – ושלושה יריבים פירושם סבירות גבוהה שלפחות אחד מחזיק דראו או מלכה שישלמו. צ'ק כאן מוותר על ערך ומחלק קלפים חינם לקופה שיכולה להיות גדולה. הימור של שני שלישים עד שלושת רבעי קופה נותן לדראווים מחיר שגוי.
בטרן, נניח 2♣ עיוור: ממשיכים להמר גדול מול מי שנשאר. כל קלף יהלום או קלף מחבר בריבר עלול לעצור את הערך שלכם, ולכן גובים עכשיו. אם מישהו מעלה – במולטיוויי העלאה בטרן היא כמעט תמיד טווח צר של ידיים אמיתיות, אבל סט אמצעי חזק מספיק כדי להמשיך כמעט תמיד.
בריבר, נניח J♦ שמשלים את הפלאש: כאן ההיגיון המולטיוויי מתהפך. מול יריב אחד אפשר עדיין להמר דק; מול שניים שקראו שני רחובות על לוח כזה, צ'ק-הערכה הוא לרוב עדיף – חלק ניכר מהטווחים שהמשיכו איתכם הגיע בדיוק עם הדראו שנסגר. סט שהיה יד הימור בשני רחובות הופך ליד בקרת-קופה ברחוב השלישי. זו התמצית של מולטיוויי: הערך היחסי של היד שלכם נמדד מחדש בכל רחוב, מול כל מספר יריבים.
בקאש עמוק, קופות מרובות שחקנים מתגמלות סבלנות: אפשר לחכות לצירופים הגדולים, וכשמפסידים קופה תמיד אפשר לטעון מחדש. ההחלטות נשארות החלטות תוחלת נקיות.
בטורנירים נוסף מימד ההישרדות: בקופה של ארבעה, גם 56% אקוויטי עם אסים פירושם 44% לצאת מהטורניר אם כל הכסף נכנס. לכן שחקני טורנירים מנוסים מעדיפים לצמצם את מספר המשתתפים בקופה עוד לפני שהפלופ נפתח – העלאות גדולות יותר, בידוד של שחקן אחד – במקום להזמין קהל.
בשני הפורמטים חוזר אותו עיקרון יסוד: ככל שיש יותר שחקנים בקופה, כך המשחק נהיה פחות משחק של סיפורים ובלאפים – ויותר משחק של קלפים, מחירים ומשמעת.
קופה שמגיעה לפלופ עם שלושה שחקנים או יותר. היא דורשת התאמות אסטרטגיות כי האקוויטי של כל יד יורד עם כל יריב נוסף, וכי בלאף חייב לעבוד מול כולם בו-זמנית.
תלוי ביד: זוג אסים יורד מכ-85% מול יריב אחד לכ-73% מול שניים, כ-64% מול שלושה וכ-56% מול ארבעה. ידיים שנשענות על זוג בודד יורדות מהר יותר מידיים שמסוגלות להגיע לסטרייטים ופלאשים.
כי כל היריבים צריכים לקפל וההסתברויות מוכפלות: אם כל אחד מקפל 60% מהזמן, מול שניים הבלאף מצליח רק 36% מהמקרים – פחות ממה שרוב גדלי הבלאף דורשים כדי להיות רווחיים. לכן מבלפים בעיקר עם דראווים חזקים, אם בכלל.
ידיים שמכוונות לצירופים גבוהים: זוגות קטנים שמחפשים סט, קלפים מחוברים סוטד לסטרייטים ופלאשים, ואס סוטד לפלאש העליון. ידיים כמו זוג עליון עם קיקר חלש מאבדות ערך, כי הסיכוי שמישהו מחזיק יותר גדל עם כל שחקן.
לעיתים קרובות כן – דווקא במולטיוויי. הקופה הגדולה משפרת את הפוט אודס, ודראו לפלאש עליון (כ-35% עד הריבר) הופך לקול מצוין במחיר נמוך יחסית. רק היזהרו מדראווים לצירוף שאינו הגבוה ביותר.